החלטה בתיק ע"מ 1808/13

נגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של יידוי חפצים לעבר אדם, על כך שבמהלך אפריל 2013 במסגרת הפרת סדר המונית יידה אבנים לעבר כוחות הביטחון.

התביעה ביקשה מבית המשפט קמא לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. השופט שדן בבקשה זו, כב' השופט ערן לאופמן, הסתמך במידה רבה על החלטה קודמת של כב' השופט סודרי - ודחה את בקשת התביעה. ראוי על כן להזכיר גם את תוכן החלטתו של כב' השופט סודרי מיום 4/7/13: בדיון בבקשת התביעה להאריך את מעצרו של המשיב לצורך חקירה כתב כב' השופט סודרי כי מצא חולשות ניכרות בתשתית הראייתית, שמונעות את האפשרות להסתמך עליה לצורך הארכת המעצר. בין היתר מנה אי-התאמות בין זיכרון דברים שנכתב בחקירת השב"כ של העד המפליל לבין אמרתו המשטרתית, היעדר מסדר זיהוי תמונות, היעדר עימות והיעדרן של אמרות מפי אנשים נוספים שהופללו על ידי אותו עד תביעה.

בסופו של דבר שחרר השופט לאופמן את המשיב ממעצר בתנאי שיפקיד 4,000 ש"ח , יחתים ערב לסך של 3,000 ש"ח ויתייצב במשטרה בימי ג' מדי שבוע.

התביעה הגישה ערר על החלטה זו.

טיעוני הצדדים

בדיון בפניי טענה התביעה כי השופט סודרי טעה בהחלטתו, שכן הקדים וערך דיון במשקלן של הראיות כבר בדיון במעצר לצורכי חקירה, במקום לבחון אם יש יסוד סביר לחשדות. בעקבותיו טעה גם השופט לאופמן בעת הדיון במעצר עד תום ההליכים, שכן אף הוא שקל שיקולים שאינם שייכים לשלב זה של ההליך, ונתן משקל עודף להיעדר ראיות מסוימות, כדי לגרוע ממשקלן של הראיות הקיימות. התשתית הראייתית כוללת הפללה וחיזוקים מתאימים, והעבירה מקימה עילת מעצר של מסוכנות.

הסנגור המלומד ביקש להשאיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה. לטענתו, העד המפליל מנה מספר רב של מעורבים, וקיים ספק אם הוא מסוגל לזכור את כולם. המערער סיים את בחינות הבגרות ועומד בפני לימודים באוניברסיטה, עברו נקי והוא לא גרם נזק כלשהו.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות הצעתי לצדדים להידבר ביניהם, שכן התרשמתי כי אין קושי משמעותי בחומר הראיות, והשופטים בבית המשפט קמא שקלו שיקולים שאינם צריכים להכריע בשאלת ההצדקה למעצר. כעבור זמן מה הצדדים הודיעו לי כי לא הצליחו להגיע להסכמה וכי נדרשת הכרעתי בערר.

דיון והכרעה

לחובתו של המשיב הפללה מפי עד התביעה מחמוד זהראן. בזיכרון דברים מחקירתו בשב"כ מיום 18/4/13 נרשם מפיו כי השתתף במספר רב של מעשי עבירה נגד ביטחון האזור, ובהם פעילות בחזית העממית, תליית דגלים, חלוקת כרוזים, כתיבת סיסמאות, השתתפות בעצרות, יידוי אבנים ובקבוקי תבערה. בסעיף 18 לזיכרון הדברים מסר מחמוד זהראן כי כחמישה ימים לפני מעצרו שמע מאמו שאחיו עבדאללה מתכוון לידות אבנים, הוא הלך לאזור אל קטוע  בשעות אחר הצהריים, והצליח לתפוס את אחיו לפני שידה אבנים. באותו מעמד ראה מספר אנשים מיידים אבנים לעבר כוחות צה"ל. העד מנה שמותיהם של 18 אנשים, והאחרון שבהם היה " בלאל טלאל אלברגותי, כבן 18 פעיל פת"ח...ראה אותו פעם נוספת לפני מספר חודשים מיידה אבנים לעבר כוחות הצבא באזור בית הספר.".

העד מחמוד זהראן מסר מספר אמרות משטרתיות. באמרה מיום 21/4/13 נכתב כי הוצגו בפני העד כ- 30 תמונות והוא מסר מה ידוע לו על כל אחד מן האנשים הנראים בהן. לאחר מכן נשאל העד על יידוי האבנים לפני מעצרו, והוא מסר כי כחמישה ימים לפני מעצרו, כשהלך למנוע מאחיו ליידות אבנים, ראה מספר אנשים מיידים אבנים, וביניהם הזכיר את שמו של "בלאל טלאל אל ברע'עותי כבן 18, אבי סתת אבן".

לאמרות אלה נמצא חיזוק באמרותיהם של אברהים עטא - שסיפר על פעילותו בחזית העממית יחד עם מחמוד זהראן - ושל סאמי עטא, שסיפר על יידוי בקבוקי תבערה עם מחמוד זהראן.

המשיב הכחיש את כל מה שיוחס לו.

אמנם, כפי שציינו השופטים בבית המשפט קמא, בתיק החקירה חסר עימות בין המפליל לבין המשיב, ואין אמרות של מיידי אבנים אחרים, אך במקרה זה לא ראיתי לנכון לתת לכך משקל מכריע. בשלב המעצר עד תום ההליכים בדרך כלל אין צורך לבחון אילו ראיות חסרות, אלא האם התמונה הראייתית הקיימת יוצרת סיכוי סביר להרשעה, או האם היא מלמדת על מחדלי חקירה שפגעו ביכולתו של הנאשם להתגונן כראוי במשפטו. קל וחומר שכך הוא בשלב המעצר לצורך חקירה: אז היעדרן של ראיות מסוימות אינו סוף פסוק, אלא יש לתת לרשויות החוקרות הזדמנות נאותה להשיג את הראיות החסרות, לגילוי האמת ולהשלמת התמונה - בין שהיא לטובתו של החשוד ובין שהיא לחובתו.

במקרה זה, התשתית הראייתית כוללת הפללה ברורה מפי מחמוד זהראן. הוא מזכיר את המשיב בין קרוב ל- 20 אנשים אחרים שיידו אבנים, במה שמכונה לעיתים "רשימת מכולת". כפי שציינתי בעבר (ראה למשל ע"מ 1812/13 עבדאללה עווד) גם רשימה ארוכה של חשודים יכולה להוות ראיה לכאורה, ואין לשלול מראש את משקלה ואת הסיכוי שתוביל להרשעה. עם זאת, יש לשקול בכל מקרה אם האמרה והרשימה ראויות לאמון, ובנסיבות מסוימות עלול משקלה של הפללה המונית כזו להיגרע, בשל ספקות ביכולתו של המפליל לזכור מה היה חלקו של כל אחד מן הרשומים באמרתו.

במקרה זה, המפליל מספר על מקרה שאירע בשעות אחר הצהריים כ- 5 ימים בלבד לפני חקירתו (להבדיל מן האמרה שנבחנה בע"מ 1812/13, שם דובר במועד לא מסוים, כשלושה וחצי חודשים לפני החקירה). המפליל מספר על הקשרו של האירוע (הוא הלך למנוע מאחיו ליידות אבנים) ומבהיר כי הוא זוכר שראה את המשיב  מיידה אבנים לא רק במקרה זה, אלא גם מספר חודשים קודם לכן (משום מה לא יוחסה למשיב עבירה בגין הפללה זו). לא הובאו ראיות המערערות על יכולתו של המשיב לזכור את המקרה.

לכן, אני רואה לנכון לקבוע כי במקרה זה לא זו בלבד שקיימות ראיות לכאורה, שאם יינתן להן משקל מלא יכולות להביא להרשעת המשיב, גם לא קיימות סיבות לגרוע משמעותית ממשקלן של הראיות המפלילות.

אשר לעילת המעצר: המשיב עשה את המיוחס לו סמוך להפיכתו לבגיר, במסגרת התפרעות המונית שכוונה נגד כוחות הביטחון באזור מגוריו. מן הראיות עולה אפשרות כי לא מדובר במקרה חד פעמי, מה שמגביר את הרושם כי המשיב מסוכן ועלול לחזור וליידות אבנים בתקופה הקרובה. אף שמן הראיות לא ברור עד כמה חשופים או מוגנים היו החיילים שלעברם הושלכו האבנים (ולהבא מן הראוי יהיה לברר זאת בעת גביית האמרה) וגם בהעדר ראיות לנזק כלשהו, אני סבור כי הסיכון והחומרה שיש לראות בהשתתפות ביידוי אבנים המוני - מצדיקים מעצר עד תום ההליכים.